יום שני, 23 במרץ 2020

יומני הקורונה



הגעתי כבר לנקודה ששכחתי איזה יום היום.
המדיניות של לקחת כל יום בנפרד מוכיחה את עצמה. היו לי גם כמה ימים שבהם לא מצאתי את עצמי ולא יצאתי מהפיג'מה ובעיקר איבדתי את הריכוז לכל מה שהוא לא רשתות חברתיות. הצד החיובי הוא שפתאום יש זמן לדבר עם משפחה וחברות בלי תחושת הלחץ, הדחיפות והאשמה על הזנחה. היו לי כמה שיחות ממש טובות אפילו ביום המבאס.
אח"כ היה לי יום נוסף בו בחרתי לא לצאת. הצלחתי לעבוד מעט (נושא העבודה מהבית לא קל לי בניגוד למה שחשבתי וזה לא בגלל הפרעות מבחוץ אלא הרצון למצוא משימות שיקחו פרק זמן סביר ולמצוא את הריכוז לעשות אותן. ניסיתי לעשות שיחות זום עם הבוסית ושתינו לא הצלחנו לגרום לסאונד לעבוד. כדי לאתגר את עצמי קבעתי מפגש למועדון הקריאה בזום. היענות גבוהה ולשמחתי חברה אחרת תארח . סוג של השתפשפות בטכנולוגיה שכנראה תהפוך לדומיננטית אם לא כבר.
היום התעוררתי והחלטתי לצאת להליכה לבד (ממה שהבנתי עדיין מותר). שמעתי את שירי האירוויזיון לשנה זו שלא יתקיים וראיתי את הפריחה המשגעת. מדי פעם ראיתי אנשים ילדים וכלבים אבל לא התגודדויות.
כשהגעתי לירקן שמתי מסכה וכפפות וזה היה די מכה. הזעתי בכפפות והן נתפסו לי בארנק אבל שמרתי מרחקים והיגיינה סבירה.
החבר'ה של מד"א הלכו לקנות קפה והסבירו לי איך לשים אפקטיבי את המסכה כי כמובן שלא שמתי אותה טוב.
חוץ מזה היום בפרץ מרץ סידרתי את ארון הספרים שלי שלא סודר מאז היווסדו. הייתה לי מוטיבציה כי הוא ברקע שלי כשאני מול מחשב ואם אנהל שיחות זום רצוי שזה יהיה ייצוגי. העפתי ים ספרים והצעתי חלק לחברות המועדון. מניחה שאת השאר אשים בספריית הרחוב במכבים. עוד תירוץ לצאת.
כשעברתי על הספרייה מצאתי חלקים מאוסף הסימניות המפואר שלי והמון ברכות יום הולדת שקיבלתי מאמי. בנוסף מצאתי את הכרטיס להופעה של לאונרד כהן שטוליו קנה לי כהפתעה ליום הולדת. זה היה החו"ל הראשון שלי אחרי שילדתי.
ארון הספרים הוא שילוב של ארכיאולוגיה מתקופות שונות בחיי. היו תקופות פול אוסטר והרוקי מורקמי והיו גם קניות אקראיות וספרים שקיבלתי במתנה כולל ספר שירים בוסרי מאד שקיבלתי מהחבר השני שלי עם הקדשה בכתב ידו הלא קריא, ספר שקיבלתי במתנה מקוראת מבוגרת מאד שנפטרה בינתיים, ספר אמנות שקיבלתי במתנה מסבתי ללימודי באוניברסיטה (עם הקדשה) ועוד ועוד.
עכשיו אני מותשת ועדיין יש לי יותר מדי ספרים שלא קראתי. חלקם תופסים נדל"ן יקר על המדף כמו "התופרת" ואולי כדאי שאקרא אותו כדי להעביר הלאה.
בקיצור יום די מוצלח. מקווה שמחר אצליח לעבוד ממש ובעיקר שאקבל פניות מסטודנטים ואצדיק את קיומי.

 
מהליכת הבוקר


הספרייה הייצוגית שלי
 
אחת ההופעות המופלאות בחיי



עדיין יש כלניות


6 תגובות:

  1. כפיים, הספריה שלך נראית ייצוגית לגמרי! אני סידרתי כמה וכמה פעמים את הספריה שלי, ואפילו הקמתי קטלוג של מה יש לי, מה קראתי, אפילו מה אהבתי (ובעיקר מה השאלתי ולמי). אבל לאחרונה התייאשתי מזה. אני קוראת בטלפון, ולמדפי הספרים האלה אני ניגשת בעיקר כדי להשאיל ספרים לאמא שלי (מזל שהספקתי להעביר לה כמה לפני שהיא ואבא שלי הכניסו את עצמם לבידוד מרצון בדיור המוגן) או כדי לקרוא ספרים לנכדים.
    אחד הדברים שסיגלתי לעצמי הוא לעולם לא להישאר כל היום בפיג'מה - יש בזה באמת משהו שקשה לי לשים עליו את האצבע - להסתובב כל היום בפיג'מה - משהו שלא עושה לי טוב.
    התמונות מהממות וטוב שאת יוצאת לך להליכה בטבע.
    וכמובן - חשוב באמת להעביר את היום בעבודה כמה שיותר, זה מעביר את הזמן ושומר על שפיות. בהצלחה בהמשך

    השבמחק
    תשובות
    1. נראה כמה הסדר יחזיק. לגבי ההליכה בטבע לא הצלחתי להתמיד עם זה. לגבי העבודה זה קשה אבל מקווה שאצליח. בהצלחה גם לך בשגרה החדשה

      מחק
  2. אהבתי את תיאורי הארכיאולוגיה והנדל"ן בארון הספרים :)

    השבמחק
  3. הארון שלנו, הנוטה על צידו [ איקיאה הכי זול, רררררררררר] יוחלף בשש אחרי הקורונה.

    השבמחק
    תשובות
    1. היה לנו ארון איקאה ועובש בגלל בעיות נזילה חיסל אותו.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...