יום שלישי, 29 בספטמבר 2020

יומני בידוד 7-10

#7

בן הדוד של אבי מארה"ב שניסיתי ליצור איתו קשר בפייסבוק ענה לי והוא בשלב של לנסות להבין את קרבת המשפחה. לאבי יש זיכרון מצויין עד לרמת הפרטים ויכולת לקשור קשרים עם אנשים ונראה שהוא לא זוכר הרבה מהתקופה ההיא. מעניין אם ייצור אתו קשר. בשלב זה לא אמרתי כלום כי לא רציתי להשלות. המון שיחות ארוכות ומשמעותיות היו לי היום. אני קצת מותשת ועצובה מהן אבל גם מרגישה שהצלחתי לתת מעצמי בעצם ההקשבה. אני חושבת שיום הכיפורים הוא טריגרי במיוחד השנה לכולם.

אני גם מותשת כי הלכתי לישון ב3 לפנות בוקר דווקא בזכות הספר הכיפי של סופי קינסלה "מה המספר שלך?" . מפתיע אותי שהתאפקתי אתו עד עכשיו אבל הוא מעולה לימים קשים. וחלמתי חלום נוראי בו חברה טובה  מספרת לי שהיא חולה בסרטן סופני. שמחתי להתעורר מהחלום הזה ולקח לי קצת זמן למקם את עצמי בחזרה במקום ובזמן.

#8 #9 #10

הימים והלילות מתערבבים לי למין עיסה לא ברורה. שעות אינסופיות של מסכים ו"סיפור על אהבה וחושך" שהוא ספר נהדר ואינטנסיבי מאד אבל קשה לקרוא בו יותר מכמה שעות. אחריו אצטרך מרענני חך רציניים. אולי יונתן שגיב. בלילה אני ערנית ברמות לא סבירות והמציאות מאפשרת לי לצפות בחמישה פרקים ברצף עד 3 לפנות בוקר בלי שאפריע לאיש. גמרתי את הסדרה "ילדות טובות" על שלוש נשים קשות יום שהופכות לשודדות בנק ומסתבכות עם עולם הפשע . פחות מתוחכם מweeds   אבל יש שם הומור ואחווה נשית וגם גנגסטר חתיך ומקועקע שחושב שהוא מנהל את העניינים. לסרט לא הייתה לי סבלנות אבל לחמישה פרקים ברצף  כן.

פחות שיח פנימי. קצת התעייפתי מעצמי . דווקא בדרך כלל יום הכיפורים הוא זמן להתבוננות עצמית ולצום ולא היה לי כוח לאף אחד מהדברים. כל שנה זה משהו אחר.

מחר יוצאת. אין בזה שמחה גדולה מעבר לחיבוקים ולמגע החסרים לי כל כך כי באמת המציאות ממשיכה להיות מוגבלת ומגבילה. נראה לי שגם לזה תידרש הסתגלות מסוימת. המציאות כל כך מוזרה ושברירית.

דברים בחוץ שהתגעגעתי אליהם

( אם כי עדיין מרגישה שלא הפסדתי יותר מדי ושמחה שלא צפיתי בחדשות)

חיבוקים ומגע ושהות ממושכת עם אנשים. במיוחד נן שממש מת לחיבוק.

שינה עם טוליו.

שינה בשעות נורמליות (כן!) נגזר משינה עם טוליו.

יציאה מהבית אל הטבע (לא שעשיתי את זה הרבה קודם ועדיין)

העציצים שלי שהושקו . טוליו המעולה חשב על הכול אפילו בלי שביקשתי.

קניות בסופר (אם כי היה משחרר לא להתעסק בזה בכלל וגם חסכוני , מסתבר)

פעילות גופנית כלשהי. מזרן היוגה וכדור הפילאטיס מחכים לי.

מזגן (לא סגורה עד כמה התגעגעתי. מאוורר התקרה היה די מספק רוב הזמן).

חופש תנועה בבית.



6 תגובות:

  1. את אולי לא מאוד שמחה, אבל אני ממש שמחה שזה עומד להיגמר לך מחר. כל יום חשבתי על איך שאת מחזיקה מעמד בעונש הזה (שעלול ליפול על ראש כל אחד מאיתנו כל רגע).
    תיהני בחוץ!

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא היה כל כך נורא. נכון שפסיכולוגית התחושה שכל כך מגבילים אותך קשה אבל למזלי היו לי תנאים ממש בסדר. גם עכשיו אני הרבה ב"מאורה" שלי למרות שכמובן נהנית מהאפשרויות החדושת שנפתחו.

      מחק
  2. יונתן שגיב הוא בהחלט מרענן חך, אם כי קריאה שטחית ורק בידורית של הבלש האחרון תחטיא את הרובד החברתי-הביקורתי והארסי שהוא עורך לחברה הישראלית, בעיקר האורבנית ועתירת הממון. החברה שיצר השלטון הממושך של הימין הניאו-קפיטליסטי.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה צודק שהוא הרבה מעבר לסתם כותב קליל. קראתי את הספרים הקודמים שלו.

      מחק
  3. גם אני שמחה שסיימת עם זה, ועוד יותר שמחה שלא נדבקת!!! מקווה שהחיבוקים עם נן וטוליו מילאו לך את המצברים שהתרוקנו.
    נשמע שהבידוד היה חוויה מעניינת ואפילו פוריה בהרבה תחומים, אבל שוב: טוב שהסתיים. היחסים המתחדשים עם אבא ויצירת הקשר עם הבן דוד בארה"ב עוררי אצלי סקרנות.....מקווה שתכתבי על זה עוד בהמשך (לא חייבת כמובן).
    גם לי בא איזה מרענן חיך ובעקבותייך הורדתי לי בקינדל את הספר של סופי קינסלה (במקור). תודה.
    באמת לא הפסדת כלום בחדשות - חוץ מלהתרגז ולחוש תסכול. ברוכה השבה לסיוויליזציה - מתנצלת שזה רק לסגר ולא לחיים הרגילים. חג שמח

    השבמחק
    תשובות
    1. זו הקלה שלא נדבקתי. בינתיים כנראה שבן הדוד לא יצר קשר עם אבי וסיבותיו אתו. הקשר שלי עם אבי מורכב בגלל ענייני גירושין ובגיל ההתבגרות נותק למספר שנים לא מבוטל. בארבע השנים האחרונות אנחנו מדברים טלפונית אבל זה קשר שמתחזק ואני מתחילה לראות אותו אחרת.
      סופי קינסלה מצויינת ויש לה הרבה ספרים שעוד לא תורגמו.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...