יום חמישי, 31 בדצמבר 2020

#שבוע 7

 #כל השבוע עבדתי מהבית . הפעם זה בא בתקופה טובה של הרבה עומס בעבודה והעבודה מהבית הייתה יותר נינוחה וזורמת. הייתה כמות משמעותית של עבודה כך שלא הרגשתי אבודה . למדתי לעשות מעברים ממצב  עבודה למצב בית לפתח את הגמישות הדרושה. כיף לקום ביקיצה טבעית וכיף שיש את הגמישות. אני אוהבת להרגיש שהצלחתי לקדם דברים ואנשים וזה עבד לא רע גם מהבית.

#כל קשישי המשפחה התחסנו  ויש בזה מן ההקלה. 

# הצלחתי למצוא פתרון אלגנטי לעייפות החומר בניהול מועדון הקריאה. הספר שהיינו אמורות לקרוא היה "מאה שנים של בדידות" רובנו לא הצליחו להתקדם עם הספר אז עשיתי פתרון אלגנטי של פגישת זום חברתית עם המלצות על ספרים סרטים וסדרות . שמחתי לראות שלחברות המועדון חשוב שהמועדון יימשך גם בזמן הקורונה. סיכמנו על יצירת רצף של ספרים קלילים יותר.

# יש לי ריח טוב במרפסת מפעמוני הגשם והצבעונים ששכחתי מהם לגמרי מתחילים לצאת. מזג האוויר היה מושלם לקפה במרפסת ולמדתי סוף סוף לעשות קפה טוב מהמכונה. 

#2020 מסתיימת ונראה שהשנה הבאה תהיה מאד מסקרנת . זו אמנם נקודת זמן קצת שרירותית אבל נראה שהעולם משתנה ואולי חלק מהקשיים יסתדרו. הלוואי שכך.

#יש לי תותים ממש טעימים במקרר.


11 תגובות:

  1. שתהיה לנו שנה חדשה משופרת, אנחנו ממש זקוקים לזה :)

    השבמחק
  2. נשמע שעבר עלייך שבוע ממש טוב, גם מלא בעבודה ועשייה אבל גם רגוע יחסית. הקלה עצומה כשכל קשישי המשפחה החלו בתהליך החיסון, ומאחלת שבקרוב גם אתם ושאר האוכלוסיה.
    תהיתי באמת איך תצלחו את "100 שנים של בדידות" (שכאמור אני עצמי לא הצלחתי להתקדם מעבר לכמה עמודים ראשונים, ויום אחד אולי אנסה לחזור אליו).
    א פרו פו ספרים - נדמה לי שאת זו ששאלת אותי על "הנער עם הסרט הכחול". אני קצת אחרי האמצע וחייבת לומר שהוא לא עקבי באיכות הכתיבה. עד שלב מסוים קראתי בשטף ובנשימה עצורה, ומשלב כלשהו משהו התחיל לצרום ולחרוק. זה גם קשור בזה שישנם שני קולות שמספרים את הסיפור, קול ראשי וקול משני, והקול המשני כרגע מרגיש לי מוזר, לא כתוב היטב...או לא יודעת בדיוק מה מפריע לי. אבל זה לא רק זה. גם הקול הראשי מתחיל בשלב כלשהו "לזייף" להרגשתי. לא יודעת לשים על זה את אצבע. אעדכן עוד כשאסיים. אגב הבנתי שיש עוד ספר שבו הקול שכאן הוא משני הופך לראשי. אבל רק אחרי שאסיים אבדוק במה מדובר (אותו סיפור מזווית אחרת או מה....)
    בחזרה אלייך - מאחלת שנת 2021 טובה, יצירתית, רגועה, מהנה, מלאת אהבה וכמובן: בריאה!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושבת שהידיעה שאלה שמשתייכים לקבוצות סיכון במשפחה קיבלו את החיסון מאד מרגיעה. ולגבי הספר אני חושבת שזיהית פה כשל כתיבתי. כשדמות נשמעת מזויפת/לא אמינה וזה ממש פוגע בקריאה. אבדוק את הספר (לא בטוחה שזו אני ששאלתי אבל תמיד שמחה לקבל המלצות) מאחלת לך את מה שאיחלת לי ושתמשיכי עם נקודת המבט החיובית והטובה שלך.

      מחק
    2. תודה ג'וליאנה. סיימתי את הספר (הראשון, מתברר שהוא אחד מתוך זוג) - ואני לא בטוחה שאני ממליצה. כמו שאמרתי, משהו בכתיבה לא עקבי ובאיזשהו שלב הוא הופך לסוג של רומן למשרתות. מוזר. לא נראה לי שאמשיך לספר השני (שלכאורה מספר את "מה קרה אחר כך" שאנחנו אמורים להיות סקרנים לגבי זה).

      מחק
  3. פוסט מלא אור כתבת, וזה מחמם את הלב מאוד. אני דווקא אהבתי מאוד את "מאה שנים של בדידות". יש לי זכרון חיובי ממנו [ בכל אופן קראתי משהו כמו לפני 30 שנים, אני חושב]. מצחיק אותי שמשרד החינוך הכניס אותו לרשימת יצירות המומלצות לקריאה לתלמידים, שיהיה.
    שנה טובה והרבה הרבה שמחה ובריאות לך ♥

    השבמחק
    תשובות
    1. כיף לי לשמוע שהכתיבה שלי משמחת אותך. אני חושבת ש"מאה שנים של בדידות" הוא ספר מצויין וקראתי אותו בעבר אבל הפעם הוא היה מאתגר מדי לי ולרוב חברות הקבוצה. לא ויתרתי עליו אבל דחיתי את המפגש.

      מחק
  4. תודה עבור הרשומה. מעניינת, חיובית ונעימה!

    השבמחק
  5. זה לא קל להתרגל לעבודה מהבית. לוקח גם זמן להיכנס לשגרה בזה.
    ההשכמה יותר מאוחרת, אין צורך למהר ואין צורך בנסיעות בכבישים מפוקקים.
    הלבד מאידך זה דבר שצריך להתרגל אליו במעבר ממקום עבודה שבו את מוקפת באנשים ועשייה למצב של לבד והעשייה שלך בלבד.

    לאחרונה יצא לי לשנות תזונה (בגלל עניין רפואי)
    אז אני אוכלת יותר פירות מהרגיל (ברגיל בקושי הייתי נוגעת בפירות).
    תותים וקיווי נמצאים עכשיו באופן קבוע במקרר
    וגם אננס נכנס לרשימת הפירות שאני קונה.
    אני לא תמיד מכניסה את האננס למקרר (לא חייבים ישר) כך שהבית שלי מלא בריח מתוק של אננס (וזה נחמד).

    השבמחק
    תשובות
    1. הלב קשה לי לפעמים. חסרות לי השיחות האקראיות וכשאני צריכה להתייעץ עם קולגות זה הוופך להיות מסורבל יותר ולא "על הדרך". מאד הזדהיתי עם עניין האננס. אני חברה בקבוצות שיווק ישיר של חקלאים וכשיש אננס אני גגם קונה (מתכננת גם לשתול). לאחרונה התחלנו להשתגע על אוכמניות. הבעיה היא שהן יקרות והבן שלי מסוגל לחסל קופסאות שלמות. הערתי לו על כך שכולנו אוהבים אוכמניות ושאפסיק לקנות ואז הוא עונה לי "אבל זה משמח אותי כל כך אימא". קשה לעמוד בפניו.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

#שבוע 8

  כנראה שדילגתי על שבוע, לא משנה... בשבועיים האחרונים אני עובדת מהבית. רוב הצוות מגיע לעבודה אבל במקרה שלי לא היה צורך. הייתה הרבה עבודה, ...