עבודה מהמשרד

 

פחות או יותר חזרתי לעבוד מהמשרד לשמחתו של נן שמקבל את הבית לעצמו. למעשה גם לי נוח יותר ויעיל יותר ובעיקר התגעגעתי למחשב עם המסך הענק ולכיסא.

אני חושבת שלא כתבתי יותר מדי גם בגלל שהמציאות שוב ושוב חוזרת על עצמה וגם התסכולים והנחמות  אבל אני קצת מתגעגעת לקטע הזה של הכתיבה ושל בכלל לתקשר עם בני אדם . משהו ביכולת שלי לתקשר נפגע. אני מתקשרת ומשוחחת ובזומים אבל זו תחושה פנימית שקשה לי להסביר כאילו משהו שרק אני מזהה בעצמי.

אז כמה דברים טובים שנובעים מהחזרה לשגרת המשרד (שגרה חלקית ומרוטה אבל שגרה).

המרפסת של העבודה שהופכת להיות מקום לישיבת בוקר לא רשמית. אנחנו מתאמות ומתייעצות אחת עם השנייה. הקשר שלי עם חלק מבנות הצוות התחזק דווקא כי אנחנו כל כך מעט.

הכיסא והמסך מאפשרים לי לרצות לעבוד יותר. אני מצליחה לשהות יותר זמן ויש לי יותר שקט ורצף.

אני זזה יותר כי אני עוברת בין קומות ויורדת לשומר לא מעט והתנועה הזאת טובה לי.

הסנדוויצ'ים והקפה של בית הקפה ליד העבודה. פינוק אמיתי .

אני מצליחה להיכנס לרצף של עבודה וריכוז כי יש לי פחות הסחות דעת.

נן מבסוט לקבל מאתנו קצת אוויר. הוא גם נפגש אחר הצהריים עם שני החברים שלו (הקבועים) כך שהוא פחות צריך אותנו בבית.

יש גבולות עבודה בית.

הזדמנות ללבוש עוד בגדים בארון ולהתאפר.

הנסיעה עם טוליו שכוללת שיחות וצחוקים וזמן זוגי.

יהיה לי גם זמן איכות עם פודקסטים כשאחזור לנסוע גם בתחבורה ציבורית (מחכה כמה ימים כדי שהחיסון יגיע למקסימום השפעה).