יום שני, 30 באפריל 2018


חזרתי מטיול קצרצר במדריד ובאופן מוזר דווקא היותו מצומצם יותר מבדרך כלל וממוקד באיזור אחד סיפק לי את האנרגיה השמחה שכל כך השתוקקתי אליה.
נסענו שלושתנו, היום הראשון אחרי טיסת לילה הוא בדרך כלל יום קצת מבוזבז אבל הפעם היה לנו כוח לקניות אז עשינו קניות כמו שלא עשינו מעולם. בקניות גם הגענו אקראית למיני מוזיאון לתולדות הכדורגל שהיה חינמי וכמובן  שנן התלהב עד כמה שמתבגר מתחיל יכול להתלהב ממשהו. הוא התלהב הרבה מהמכוניות שראה, זה כן. אנחנו פחות אהבנו את זה. יש במדריד הרבה רכבי סמארט וזה משווה לעיר אורבניות מגניבה שאין במודיעין.

אני לעומת זאת התלהבתי מפרויקט המנינס. Las meninas   הוא במקור ציור של ולסקס שצייר נערות חצר. במדריד עשו פרויקט אורבני בו בכל מקום פוגשים מנינות שציירו עליהם. להיט אמיתי שדי עצבן את שותפיי לטיול כי כל שניה הייתי צריכה לעצור לצלם/להצטלם.






עוד דבר שראינו הרבה היה פסל חי של עז עם גלימת פייטים. סיפור לא ברור אבל ראינו המון כאלה ולא הצלחנו לפצח את החידה.בהמשך העליתי את השאלה ומסתבר שיש ביטוי בספרדיתestar como una cabra 
(להיות כמו עז) והמשמעות היא להתחרפן במסיבות. מין עז מסיבות שכזו.
בזכות העז גיליתי פוסט מגניב על אמני הרחוב במדריד.ובלוג חביב בפני עצמו.יש שם גם צילום של העז.

הטיול בסופו של דבר ענה על צרכי כולם. טוליו קנה ספרים וגרביים (יש לו קטע עם גרביים, רק גרביים מסוג מסוים מתאימים לו), נן ביקר עם טוליו בברנבאו בעוד שאני ביקרתי בריינה סופיה ביקור קצת מאכזב. בפעם הקודמת היו תערוכות יותר מוצלחות אבל ראיתי את הגרניקה ואת היפנים סביבה. תמיד יש סביבה יפנים. והיה לי כיף להיות קצת לבד ולגלות שאני מסתדרת מושלם גם בתחנת מטרו מסועפת כמו זו של סול.
היינו רגועים בגלל שזו הפעם הראשונה של נן במדריד והשלישית שלנו אז לא הרגשנו לחץ להספיק דברים. שוטטנו במרכז העיר ונן הצטלם עם אמן רחוב שנקרא ספיידרמן השמן . הוא היה מחופש לספיידרמן ושמן אבל היה מגניב ביותר ועשה עם כולנו פוזות מצחיקות.

ארמון המלך היה סגור. פארק הרטירו הנפלא נפתח מחדש לאחר שנסגר בעקבות תאונה טרגית כמה שבועות קודם  (עץ נפל על ילד, זוועה). הוא היה עמוס בהגזמה ועדיין הוא ענק כך שמצאנו את הפינה שלנו.

אחר כך הלכנו לגן הבוטני הדי קטן (לרווחת הגברים בחבורה) אבל היו בו צבעונים משגעים ולי היה ממש כיף וגם הם לא סבלו מדי. לגן הבוטני יש גם חנות (אהמ אהמ).קניתי ספל משגע.






היה לנו קצת נאחס מסעדות, כל (!) מסעדה שתכננו להגיע אליה נסגרה והיינו צריכים לאלתר. לא שזה כזה נורא, אכלנו טוב, אל דאגה.
(ארוחה מזינה ובריאה)

היו את הרוגע והגמישות וגם צחוקים כשנגן עם קול עורב הסתובב ליד המסעדה שישבנו בה וקישקש בגיטרה. בחיי נחנקנו מצחוק.
יצא שביום הולדתי נסענו לפארק וורנר בשביל הילד. בהתחלה כך התבאסתי שיצא ככה אבל סגרתי עם עצמי שאני עולה לפחות למתקן מפחיד אחד (בשבילי 90 אחוז מהמתקנים מפחידים והאחרים מתאימים לילדים בני 3). בסוף עליתי לקרוסלה אווירית ונן שבהתחלה לא רצה הצטרף והיה כיף לעופף באוויר. בדיעבד הייתי עושה עוד סיבובים וגם הולכת למשהו עוד יותר מפחיד. יש משהו אדיר בהרגשה הזאת.



חוץ מזה ילד שמח זה גם הורים שמחים (וגם להיפך).
אחרי וורנר נסענו לצ'ינצ'ון (יש עיירה כזאת, בי נשבעתי והם עוד עושים צ'ינצ'ון צ'לנג') אבל לא היה זמן לטייל וכלום אז הסתפקנו בנופים הבאמת יפים. וטוליו משכים הקום טייל בה קצת לבדו אז אולי יהיו תמונות. 
הירוק מאד משמח ועושה טוב וכל כך חסר בנוף הישראלי.





ביקרנו גם במוזיאון טבע יפהפה ששכן בבניין עתיק והציג מגוון בעלי חיים בסביבות שונות. היה מרתק אבל גם קצת עצוב כשחושבים על כל הפוחלצים והביזה מארצות דרום אמריקה. למוזיאון יש חלק עתיק שכלל את האוספים של המלך. היה מרהיב אבל גם נתן תחושת אי נוחות מוסרית מסוימת.הידעתם שלמלך היה ארמדילו פרטי




אני התרשמתי מאד מהפרפרים.



הייתה לו גם תערוכה על נשים זוכות נובל ועדה יונת שלנו כיכבה שם.


ונן פגש גם את שאולי מארץ נהדרת בגרסת האדם הקדמון.



והמקור. או כמעט המקור. (מהתערוכה על הומור יהודי בבית התפוצות).



למחרת הקדימו לנו את הטיסה אז הספקנו רק לבקר באאוטלט הקרוב יחסית לשדה התעופה ושם גיליתי שאני עדיין מסוגלת לקנות לא מעט. הייתה לי תחושת שובע מקניות אז איך מסבירים את שתי השמלות ושתי החולצות המשגעות שיצאתי איתן? לא ברור העניין הזה.

המון דברים השתנו במדריד. בביקור הראשון הייתה לנו תחושה שהמדרידאים מאד מעונבים וקורקטיים וקצת סנובים והפעם נתקלנו בהמון מדרידאים נחמדים וקלילים. השיטוט במטרו כבר לא גרם לי לעצבים וחנק (ומאד נהניתי מנגני הרחוב במטרו. יש משהו כמעט מיסטי בללכת במסדרונות הארוכים ולשמוע ברקע מוסיקה עם תהודה נפלאה.
ולשם שינוי טסנו עם איבריה במטוס ממש שווה עם דיילות שכולן היו סביב הגיל שלי ומעלה ונחמדות מאד במיוחד לתינוק שטס אתנו (שהיה מתוק ובכה בגבולות הסביר) שהן פשוט התאהבו בו והחזיקו אותו כל דקה. אני מאד אוהבת כשאנשים שוברים פאסון.
סוף סוף ראיתי את "אישה פנטסטית" שהוא סרט מצויין והגיבורה הראשית מהממת (זה סרט על טרנסג'נדרית שאהובה מת במפתיע ומשפחתה מתנגדת שתגיע להלוויה להיפרד ממנו והיא נלחמת בצורה מעוררת השראה).
וגם קראתי את החיים (הלא כל כך) מושלמים שלי של סופי קינסלה וזה ספר כיפי ברמות. וגם את מסעותי עם חמותי של מאירה ברנע גולדברג. קריאה בחופש היא אחרת מקריאה בשגרה והיה מעולה.

הבעיה עם טיולים שהרעב והרצון לטרוף את העולם נשאר גם אחרי שחוזרים. 






3 תגובות:

  1. אני זוכרת מאוד לטובה את הגן הבוטני. גיליתי שם רקפות באוגוסט, אי אפשר היה שלא להתרשם לטובה :)

    השבמחק
    תשובות
    1. רקפות באוגוסט זה באמת משהו מיוחד.

      מחק
  2. נשמע טיול נהדר לגמרי. למרות הפספוסים עם המסעדות (זוכרת שנתקלנו בזה גם בספרד, מסעדות שנסגרו בשעות מוזרות). הביחד וגם הלבד....הכל נשמע נהדר. מאד אהבתי את מדריד (היינו בה פעמיים ובשתי הפעמים אהבנו) ולא מתפלאת שהטיול הקצר הזה עשה לכם טוב.
    התמונות נהדרות - את מוזמנת אפילו להגדיל אותן קצת, שנהנה עוד יותר. ומתפעלת מכמות הקריאה שהצלחת לדחוף לתקופה הקצרה הזאת....יכולת הקריאה שלך מרשימה ביותר.
    ונכון שכל טיול עושה חשק לעוד......

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...