יום חמישי, 26 בנובמבר 2020

# שבוע 2

 *כל פעם שאנחנו מצליחים לעמוד בהחלטה שלנו לנקות את הבית אני מרגישה תחושת סיפוק של התגברות על העייפות הטבעית והרצון להתחמק מזה. יש בניקיון הבית משהו מזכך ואם על הדרך חברה שמזמן לא דיברתי איתה מתקשרת  אז אפילו יותר טוב במיוחד כשאני מנקה את האמבטיה. פעולה שאני שונאת בכל לבי.*

*בוקר שמשי במרפסת השטופה אחרי הגשמים של הלילה. מגלה שכמה זחלים גילו את עלי הכובע נזיר שלי ומשום מה שזה משמח אותי יותר מאשר מעצבן . מחליטה שיש מספיק ג להם וגם לי ומחליטה לראשונה בחיי לטעום את העלים .יודעת שהם אכילים ואף פעם לא ניסיתי. הם טעימים. חריפים מתוקים ואני מתכבדת בעלים שהזחלים עדיין לא גילו אולי יצמחו עוד ואולי לא . אולי אני אתחרט על זה ששחררתי את השליטה על העניין ואפשרתי לזחלים להיות ואולי לא. *

*טוב, הם חיסלו את כל העלים של כובע הנזיר. החלטה מטומטמת  שלי אבל שיהיה בתיאבון*

*לקחתי כמה שעות באמצע יום עבודה ונפגשתי עם סבתי. הפגישה שמחה את שתינו וקיבלתי ממנה ספל יפהפה עם פרגים. ישבנו על ספסל בשמש ודיברנו. אח"כ ניצלתי את ההזדמנות והסתובבתי קצת בעיר. שתיתי קפה על ספסל, קניתי גרביים עם אבוקדו ומסכה מגניבה וכן את ברווז-רוזי לאוסף הברווזים שלי. נציגות פמיניסטית ראויה. אפילו קניתי ערמונים בשוק אבל חזרתי לעבודה סחוטה מסתבר שגם בחורף בירושלים יש ימים בהם המעיל מיותר. היה לי ממש חם*

(שיט שכחתי לצלם את סבתי שהייתה כל כך יפה עם חצאית וז'קט פרחוניים וגולף אדום. הופעה מוצלחת ביותר)

*קוראת במקביל: צעדים קטנים של אהבה /קתרין סנטר ספר קליל חמוד ממש שמתאר בחורה שנפגעה בתאונת מטוס שגרם לה הארוס חסר. האחריות שלה.הספר עצוב במידה רומנטי במידה אופטימי במידה ומציאותי במידה וממש בא לי טוב עכשיו. חיסלתי אותו יחד עם עלי כובע הנזיר במרפסת.

מאה שנים של בדידות /גבריאל גרסיה מרקס. אותו אני קוראת ממש לאט כמו יין משובח אבל הספר הוא קסם ודווקא התרגום המיושן של אוסטרידן עושה לו טוב. מזמן לא הייתה לי חווית קריאה אטית של פעם. זה מוזר כי לפני שנים בלעתי אותו בלילה אחד ודווקא עכשיו כשהוא קריאת חובה למועדון הקריאה אני קוראת אותו ממש לאט.*

*בסופ"ש נסענו להורים שלי אחרי הרבה זמן שלא התראינו פנים מול פנים. קפה ועוגה ובעיקר שמחנו להיות יחד והם שמחו לראות את נן שכבר עוקף את כולנו בגובה*

*היה לי רגע של קריסה שהוא די אופייני לתקופה זו בעבודה אבל החלטתי שאני מוצאת את הדרך להירגע ויהי מה. עשיתי תרגילי נשימה והזכרתי לעצמי שאני לא צריכה לתת מענה לכולם באותו רגע ממש ואז הרגע הזה עבר וסיימתי את היום עם תחושת סיפוק שכל מה שהייתי אמורה לעשות עשיתי. אני כל כך אוהבת לגלות שיש תזוזה בלמידה שלי את עצמי ואת הדרך להתמודד עם דברים וגם לשמור על עצמי. אז נכון שהרגע בו שני טלפונים צלצלו בו זמנית ועוד מרצה פנתה אלי לעזרה היה רגע מטריף אבל גם קצת מצחיק וזה רגע אחד ביום שלם.*

*מצאתי דרך לארגן את שבוע העבודה שלי . דרך שגם מנגישה את המידע בצורה אסתטית וגם תאפשר לי להציג נתונים בפני מי שצריך (הבוסית שלי מתה על הדברים האלה)  ולהבין מתי לאפשר פגישות ומתי לא. הייתי מאד מרוצה מעצמי ואני ממש נהנית בעבודה עכשיו. יש לי מין שקט שמאפשר לי להיות שיטתית ולעבור מנושא לנושא וגם הפגישות עם הסטודנטים ברובן טובות אם כי יש כמה שמורטות עצבים אבל ככה היה גם לפני עידן הזום. בגדול המצב סבבה. מוזר לי להיות כמעט היחידה עם מצב רוח טוב בעבודה. אבל מצליח לי בינתיים רוב הזמן. אולי כשעסוקים אין זמן להתבאס*

*קונה יותר ברשת ומרגישה שקניות בסביבות מלאות אנשים גורמות לי להתכווץ וזה עוזר לי להסתכל קצת אחרת על מה שאני תופסת או לא תופסת ככיף. באמת הכי כיף בבית ויצא שאת כל מלתחת החורף קניתי בהדרגה לנן ברשת והיום התפתיתי לקנות גם לעצמי פיג'מה רכה ונעימה*

*מזמן לא הייתי בתל אביב ואני מצד אחד מתגעגעת. רציתי לראות את תערוכת הצילומים אבל מזג האוויר חיסל את התכנית של הרגע האחרון לנסוע לשם אז אני צריכה סיבה אחרת ומצד שני לא כיף להסתובב עכשיו. אני כמעט עיוורת בימים גשומים עם משקפיים ומסיכה . זה בלתי נסבל*

אוקיי זה היה פחות חיובי. אני לא מושלמת ויש לי רגעים. כמו כן אני צריכה ללמוד להשתחרר מהמחשבה האוטומטית שכשאנשים זעופים לידי זה קשור אלי או בגללי. אולי כן ואולי לא אבל אם לא רוצים לפתוח את זה מולי אז זכותם. וזכותי להמשיך בשלוות נפש בחיי ולא להתרגש או להתערער מזה. בינתיים אני עוד לא שם אבל מנסה ללמד את עצמי לשחרר ולהרפות.

*סוף סוף היה לי שיאצו. הגעתי אל המטפל שלי עם כאב מצח נוראי והוא הצליח לשחרר אותי ממנו. זה קשור דווקא לצוואר תפוס (שעות מול המחשב עושות את שלהן) ובאופן יוצא דופן כמעט לא דיברנו. שנינו מקשקשים את עצמנו לדעת בטיפולים שלו.וזה כיף כפול אבל העייפות וכאב הראש עשו אותי שקטה מהרגיל*

ליד העבודה יש בית קפה ואני מגיעה אליו כל בוקר לקפה שלי. לאחרונה יש שם תורים מהגהינום על עובדת אחת אבל היא מקסימה ויודעת איך אני שותה את הקפה אז היא משחילה יחד עם אלה שלפני גם את הקפה שלי בלי לשאול אפילו. גם לה קוראים תור והיום חשבתי כמה זה משעשע התור לתור.(תור זה הזכר של היונה)כבר נהיינו קהילה של אנשים בקריז לקפה שעומדים בנימוס אבל משלחים מבטים מזרי אימה על כל מי שלפניהם. היום היה אחד שקנה גבינות וזה היה סיוט. ועדיין הקפה שווה את זה.

אלה העלים בתחילת הפוגרום של הזחלים. הכול הלך.






6 תגובות:

  1. האם מהזחלים יצאו לבסוף פרפרים?
    הרי הרווחת ביושר את מתנת המזון שנתת להם.
    אולי הגלמים ייחודיים - כדאי לחפשם ולצלמם :-)
    שבת שלום

    השבמחק
    תשובות
    1. אמורים לצאת . בדקתי ומדובר בזחלים של לבנין הכרוב. בינתיים העברתי אותם לקופסה פתוחה מרופדת בעלים כדי שלא יחסלו צמחים שלמים. בקבוצת הגינון היו מי שאמרו שהצמח יתאושש. כובע נזיר הוא צמח חזק מאד וגיליתי שמשום מה אפילו צמחו קצת בגינת הבניין. איזה כיף. בינתיים מחכה להתגלמות. שבת שלום.

      מחק
  2. השתעשעתי מתיאור התור לתור, ואהבתי את "זכותי להמשיך בשלוות נפש בחיי". גם אני לא מצליחה לממש את הזכות הזאת, אבל אוהבת איך שהיא נשמעת :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מקווה שאמצא את הדרך להמשיך בשלוות נפש בחיי וגם את.

      מחק
  3. מוצאת עת עצמי ממתינה לפוסט החדש שלך. איזה כיף.
    לגמרי מזדהה עם תחושת הסיפוק של ניקיון הבית. בניגוד אלייך, אגב, ניקיון האמבטיה זו אחת הפעילויות הכי אהובות עלי. מעט פחות משטיפת כלים, אגב. רק שמישהו אחר ינגב אבק או ינקה את הריצפה בבקשה. בכל מקרה הגוף שלי כבר מתלונן ממש כשאני עושה את כל אלה (פרט לכלים) כך שאני משלמת למישהי שתעשה זאת במקומי.
    לבי יצא אלייך ואל כובע הנזיר שלך - הסקרנות שלך והחמלה שלך כלפי הזחלים פשוט עשו לי קווץ' בלב. עצוב שהצמח הלך אבל היי - הם היו מבסוטים ואת למדת משהו. החיים - אני תמיד אומרת - הם בית ספר.
    פגישה עם סבתא זה אושר צרוף. חבל שלא צילמת אבל התיאור שלך לגמרי מלבב.
    ספרי על אוסף הברווזים/ות שלך - אולי תצלמי?
    ברור לך שכבר הורדתי לי את "צעדים קטנים של אהבה" (באנגלית, בקינדל) למרות שאני ממש בתחילתו של ספר אחר("ולא כפי שפורסם" מאת יואב שפיר בירן, שאמא המליצה בחום). את עושה לי חשק לספרים כמו שבני עושה לי חשק לאכול כאשר אני רואה אותו אוכל. היה לי קשה למצוא אותו בהתחלה כי אין קשר בין השם העברי לשם האנגלי.
    כיף שהיה כיף אצל ההורים. ומדהים איך הילדים שלנו גדלים ועוברים אותנו.
    התיאורים שלך על ההתפתחות שאת עוברת בעבודה פשוט מרנינים. אין מילה יותר מתאימה.
    מבינה את השינוי בהרגלי הקנייה שלך. לא נעים להיות בסביבה מלאת אנשים בתקופה הזאת.
    גם אני חייכתי לגבי ה"תור לתור". שבוע נפלא שיהיה

    השבמחק
    תשובות
    1. שימחת אותי מאד שאת נהנית מהפוסטים שלי. זה תמיד כיף לדעת. אני לא בטוחה מה למדתי אבל באופן כללי היו מספיק אנשים בקבוצת הגינון שאמרו שהכי טוב להניח לצמח להתאושש ולהתעלם מהזחלים אז זה למעשה מה שעשיתי. קיבלתי גם טיפ מצויין לתקוע בזריעה הבאה שיני שום באדמה. אנסה את זה. כיף לי שאני עושה לך חשק לקרוא. ספרי לי איך ולא כפי שפורסם. שיהיה שבוע נפלא גם לך.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...