כנראה שדילגתי על שבוע, לא משנה...
בשבועיים האחרונים אני עובדת מהבית. רוב הצוות מגיע לעבודה אבל במקרה
שלי לא היה צורך. הייתה הרבה עבודה, הרבה פגישות וגם הדרכות לכיתות ובנוסף טוליו
הכניס את עצמו לבידוד בגלל מצב גבולי מה שאומר שבנוסף לעבודה הייתי צריכה לדאוג
לאוכל ולמפלס הכלים (בדרך כלל זה טוליו) עמדתי במשימה אבל הספה שלנו שוברת גב.בסוף
הוא יצא שלילי בבדיקה ובגלל הספק הוא יצא. זה היה עיתוי מתסכל במיוחד בגלל שאביו
בשיקום אבל עברנו את זה ויצאנו בשלום.
גיליתי שאמילי בפריז זו סדרה ממש טובה לקיפול כביסה ולפנטז על פריז
ובעיקר עזרה לי להימנע מחדשות וחסכה לי להתעצבן כל פעם מחדש ממופעי טמטום בלתי
פוסקים.
לנן ולי הייתה שיחה טובה על יעדים בחו"ל והיה נחמד לפנטז שניסע
יחד לפריז. אולי יקרה יום אחד אחרי שהעולם יתאפס על עצמו. בינתיים נחמד לי להישאר
עם הדימוי הצבעוני והכיפי של פריז בלי הצדדים הפחות נחמדים של הבנה של 20 אחוז
מהשפה וצפיפות בלתי נגמרת של תיירים.
בסופ"ש ניצלתי את זה שאני גרה ממש ליד שמורת טבע וטיילתי לבד עם
המוסיקה והיה לי מעולה. חוץ מהיובש שעושה שמות בעור שלי מזג האוויר ממש כיפי.
כמו כן הספקתי לקרוא שני ספרים. ספר אחד "ברית עולם" של
טיארי ג'ונס הוא ספר למועדון קריאה שהיה כל כך קריא שחיסלתי אותו בכמה שעות על
הספה על זוג שחורים בארה"ב. היא נולדה למעמד הביניים והוא ממעמד נמוך
מלואיזיאנה שרוצה להתקדם בחיים. הם נחשבים סיפור הצלחה ואז הוא מואשם בפשע שלא
ביצע. היופי של הספר שהוא מצליח לעבור מהאישי לחברתי ולתאר מציאות מסוימת בלי
להתלהם ולצאת מטיפני. הספר השני היה "בקרוב תתחילו להזיע" מאת שירה רייז
משולם ובגללו לא ישנתי הרבה הלילה. הוא היה כתוב כל כך טוב שקצת הפתיע אותי לדעת
שזה ספר ביכורים. הגיבורה של הספר היא טיפוס דעתן בלי מחסומים שטובה בלקרוא אנשים
ולייצר מהומות בכל מקום. תל אביבית בנשמתה שעוברת למושב בורגני כדי לנקום את נקמת
חברה הטוב שהיה תושב המקום. הספר מצליח להיות קליל ולגעת בנושאים חשובים. אני קצת
חוזרת על עצמי אבל לפחות לתקופה זו אלה שני מדדים חשובים ספר קליל אבל לא כזה
שארגיש שבזבזתי עליו זמן.
שבירה יפה של מחסום קריאה.
קצת הלחיצה אותי המחשבה שנבלה כחודש כל היום יחד כשהכול מתערבב בית
עבודה לימודים אבל עכשיו נראה לי שיש לזה הרבה יתרונות כשבראשם יקיצה טבעית,
גמישות ויכולת לראות שקיעות ולקפוץ לירקן לקנות תותים וגם לטייל בטבע.
עוד לא התחסנתי. כולם סביבי מאד לחוצים להתחסן (אני מדברת על הצעירים.
רוב המבוגרים במשפחתנו התחסנו) ואני כצעד סמלי הצטרפתי לקבוצת פייסבוק שמעבירה
מידע על מקומות עם עודפי חיסונים. בינתיים לא הייתה שום הודעה מהקופה שלי אבל מצד
שני אני לא בסכנה ויכולה לחכות.
בטיול שלי היום מצאתי פינה מושלמת עם ספסל גולמי. קצת חבויה מהשביל
הראשי. בתכנית להגיע אליה עם ספר ולקרוא קצת. זה אולי מוזר אבל אף פעם לא ניסיתי לקרוא בטבע.
והנה קצת תמונות.
זה ג'וני עציץ הבית. יש לו תספורת לא סימטרית או הגיונית אבל כיף לי שהוא מחייך אלי מהפינה
איי איזה תמונות וכמה חוש הומור לגבי ג'וני היפסטר :-)
השבמחקאני לכשעצמי סיימתי את 700+ עמודים של ספרי יעקב, ואפילו כתבתי רצנזיה עליו.
אין כמו קריאה.
:) מסכימה איתך לגבי הקריאה. אני מרגישה שלווה יותר בזמנים שאני קוראת ומצליחה להתרכז בספר.
מחקלא בטוח שהבנתי - את רואה שקיעות מהבית?
השבמחקהספסל נהדר. פינת קריאה מלבבת.
מהמרפסת. זה אמנם לא שקיעות ים מרגשות מהסוג שרצות בפיד ועדיין משמחות.
מחקאיזה כיף לראות פוסט חדש שלך, ומה זה משנה אם דילגת או לא דילגת על שבוע.
השבמחקלאחרונה אני שומעת על כל כך הרבה אנשים שנכנסו לבידוד (וגם על מאומתים) שזה די מקטין את חוסר האמון המובנה שהתפתח אצלי בדיווחים בחדשות על אחוזי הידבקות וכו. כנראה שמגיפה אכן משתוללת שוב, חסרת רסן, והיא לא תוכרע עד שלא יסיימו לחסן את כולם. ובתקווה שהחיסון הזה באמת יפתור את העסק. אמן אמן.
התחלתי לצפות באמילי בפריז (בעקבות המלצתה של בתי) וזה היה באמת נחמד. לא יצא לי לראות יותר משני פרקים בינתיים, אבל בהחלט מתכננת לחזור לזה.
כל כך אוהבת את השיחות האלה עם הילדים (או במקרה שלי: גם הנכדים) על תכניות כמו טיולים בחו"ל, יעדים מועדפים, יתרונות וחסרונות של מקומות (כמו בעיית השפה בפריז, שהיא יותר בעייה של האנשים בפריז שמסרבים לדבר/להבין אנגלית).
העובדה שיש לך שמורת טבע קרוב לבית היא סיבה בפני עצמה לשפיות בתקופה הזאת ובכלל.
ואת כל כך צודקת לגבי היובש באוויר. העור שלי (שבטבעי הוא ממש לא יבש) ממש משווע ללחות. ואני אכן מורחת אותו בנדיבות אבל לפעמים זה פשוט לא מספיק.
רשמתי לפני את הספרים - אדווח כשאקרא. את ממש עושה לי חשק לקרוא כשאת מספרת על ספרים (קצת כמו שכאשר אני רואה הבן שלי אוכל זה עושה לי תיאבון.
ממש שמחה שלמרות החששות, נחמד לכם בבית בסגר ביחד.
אני מקווה שבקרוב תוכלו כולכם להתחסן. פרט לנן - שדי מטריד אותי שלא מחסנים ילדים. מקווה שגם זה יגיע מתי שהוא.
התמונות מלבבות לגמרי. הספסל מתוק וגם ג'וני (תודה שהעלית תמונה שלו).
יש כבר כלניות? וואו, ובגלל הסגר אי אפשר לנסוע לראות את המרבדים שלהן! כיף שמצאת אותן קרוב לבית. באזור שלי שולטים בעיקר הפרדסים ויחד עם הפירות הם כבר התחילו עם הניצנים והריח.....
תמיד כיף לקרוא את התגובות שלך. נן יהיה בן 16 עוד שנה וחצי כך שאני פחות מוטרדת. וכן, זה די מטורף. יש כלניות ושקדיות כאילו היינו בסוף פברואר תחילת מרס. ואני מתה על ריח של פרדסים.
מחק