יומני בידוד#5

התעוררתי לקול ילדות שרות ופכפוך בריכה וזה היה חמוד מאד. כרגיל הרבה קולות של ציפורים וחוץ וגם רוח מלטפת של סתיו. כל כך נעימה הקרירות של הבוקר. בבוקר קראתי את המוסף על יהודה עמיחי ונזכרתי כמה אני אוהבת את המשורר הזה למרות שלא קראתי הרבה שירים שלו. המאמר על הביוגרפיה שלו קצת חידד לי את הסיבות לכך שדווקא הוא מדבר אלי. המפגש של הרוחני והגשמי, העבר הדתי שלו, יכולת ההתבוננות שלו בעולם. נראה לי שכשאחזור לספרייה אקרא יותר ממנו.

לא תמיד אני קוראת את מוסף הספרות והתרבות. לפעמים הוא אקדמי מדי ואני לא בטוחה ביכולת שלי להבין ולפעמים אני פשוט לא מכירה את הסופרות והסופרים שכותבים עליהם ולא מספיק סקרנית להכיר כנראה.

מה שכן אני קוראת את הטור של אברהם בלבן "רשימות תל אביביות". אני אוהבת את השיטוט בתל אביב ומעניין לקרוא על רחובות ופינות שונות שאת חלקן אני מכירה. גם בשיחות עם אבא הוא מזכיר מקומות (הוא יליד תל אביב) ולפעמים הוא סוג של ווייז היסטורי בשבילי. הוא  מתחיל למלא תפקיד משמעותי יותר בחיי והכול דרך שיחות טלפון בלבד.

נסיון כושל לעשות יוגה (מרחב מצומצם מדי וחוסר יוזמה להתחיל להזיז רהיטים),

פייסבוק מזכיר לי שלפני 7 שנים היינו בספרד ושהיינו חופשיים. מתה על הזיכרונות של פייסבוק. איפה נהיה בעוד שבע שנים?

קיבלתי טלפון מחברה שלא דיברתי איתה הרבה זמן.זה קורה הרבה לאחרונה בזכות איתותי העשן שאני שולחת ברשתות החברתיות שאני בבידוד.

יש משהו נרקיסיסטי בחוויה הזאת של להיות רק עם עצמך. מזל שזה שבוע וחצי ולא תקופה ארוכה מדי.